סדנאות חווייתיות לנוער

בואו נודה על האמת, בעידן של היום, רוב בני הנוער שקועים… בנייד. המסכים שלהם עובדים שעות נוספות ולא רק בחופש. אז איך אפשר לשבור שגרה? איך אפשר לפתח כישורים אחרים שהמסכים מאפשרים להם? איך אפשר לשבור שגרה? דרך סדנאות חוויתיות לנוער

בני הנוער של היום מלמדים אותנו כל מיני דברים. אם אני רוצה למצוא משהו במחשב אני מזמנת אלי את אחד הילדים. הוא מראה לי  תוך כדי השמעת קולות שמתחילות בבוז ועוברות לקוצר רוח ניכר לעין. איך אני לא יודעת לעשות דברים כל כך פשוטים. וזה קורה בבית הפרטי שלי.

כשאני מגיעה לקבוצות של נערים שאני לא מכירה אותם והם לא מכירים אותי, אני צריכה להוכיח להם שב שוקולד אני כן מבינה. סדנאות העשרה יכולות לעשות שינוי בחיי הילדים האלו. 

הוזמנתי לבית ספר וגם פנימיה של טכנאות נוף וגן בפתח תקווה. שם נבחרה רק קבוצה מצומצמת של בני נוער להשתתף בסדנה. (קבוצה מצומצמת - 40 משתתפים מתוך כ 200 שחיים ולומדים בבית הספר).

המורה אשר הזמין אותי סיפר שהם נפלטו מבתי ספר אחרים. הם נכנסו לאט לאט. המשמעת שהוא נוקט בה חזקה. ממש יד ברזל.

כל אחד שנכנס בירך אותי בשלום, והתיישב במקומות שהוקצו לכך. אף שהעבודה עצמה נעשית בעמידה.

אני רוצה לדבר על אחת מהבנות ש השתתפה בסדנאות העשרה לנוער ראיתי את  מבט העיניים. כמובן שמיד נעמדתי לידה. ראיתי את הצורך בחיזוק.  כל דבר שהיא עשתה נתתי דעתי עליו. וחיזקתי. כל הילדים התמקדו בערימת הסוכריות שהונחה לפניהם ואילו היא נעמדה דווקא ליד הפורמות של הפרלינים.

סדנאות העשרה לנוער - נותנות את מה שלימוד בכיתה לא נותן. את ההתעסקות בחומר הגלם, את ההבנה של מה מגיע אחרי מה, איך עושים ואיך עובדים בשוקולד.

הכנו פרלינים בכל מיני סוגי מליות, רצנו למקרר על מנת שבתוך הזמן שהיה מוקצה לסדנה נוכל גם לראות תוצאות. הגברת הנ"ל הייתה קשובה במיוחד. דייקה בעבודה היה ממש תענוג לראות אותה.

אמרתי לה שכל מעביד היה שמח לקבל אותה לעבודה.

זה כל מה שהיא הייתה צריכה לשמוע.

העיניים התרחבו והיא ממש זרחה. גם המדריך שם לב להתנהגות שלה. לדיוק ולכך שממש נהנתה  להשתתף ולעבוד סדנאות העשרה לנוער ובסדנת השוקולד .

סדנאות לנוער בחופש הגדול - גם בני נוער משוטטים - מרגישים שהם יכולים לעבוד וליצור בחומר

 הבנים ביפו.  נכנסו אחרי משחק סוער של כדורגל.  סדנאות לנוער בחופש הגדול 

הקבוצה הגדולה חולקה ל 2. חלק אחד לסדנת שוקולד והחלק השני לסדנת בישול.

סדנת הבישול  הועברה על ידי המדריכים שלהם והתקיימה בחוץ והחצי השני נכנסו אלי.

כמו תמיד אני מתחילה בהסבר מה זה שוקולד ואיך אוכלים שוקולד. ואז התחלנו לאכול שוקולד.

הריח שהיה בחדר במתנ"ס היה משכר באופן חריג. דמיינו את אחד החדרים בבית הפרטי שלכם. לא גדול. כזה הוא גודל החדר במתנ"ס. 

אני מתיכה שוקולד בכמות מסחרית. 

הריח  התפשט בכל המתנ"ס גרם לבני הנוער להשתגע ולהתחיל לריב. גם הם רוצים שוקולד. 

הקבוצה השניה של סדנת הבישול רוצה להיכנס אבל לא נותנים להם. הם צריכים עכשיו לבשל. הם ילדים, ודווקא להם נתנו להכין צ'יפס בחוץ.

הילדים שנמצאים איתי מתחילים לחשב כמויות. כמה כל אחד יקח איתו הביתה. הם רוצים לספר להורים מה הם הכינו יחד ב-סדנאות לנוער בחופש הגדול וגם לתת להם לטעום. ברור, אני מסבירה אבל קודם בואו נתחיל להכין את מה שתקחו כי הרי לא אני זו שתכין להם את העוגיות אלא אתם.

אנחנו מתחילים ב עוגיות "רעידת אדמה". איזה יופי הם מתלהבים.

מה את זה אנחנו הכנו? זה נראה ממש קונדיטוריה.. בוודאי שאתם. מי עבד כאן וגילגל כדורי בצק? הם מתחילים להעמיס את הקופסאות. ממשיכים לסופלה - עכשיו הם כבר ממש נרתמים לעבודה. הם עובדים בשיטת הסרט הנע. אחד מגלגל באבקת סוכר וזורק לחבר, החבר מסדר את כדורי הבצק בתבנית. וצועק כאן, בואי יש עוד תבנית להכניס לתנור.ואני, אני מגיעה מהר על מנת שלא יתפתו לקחת את התבנית בעצמם.

אני כשלעצמי למדתי שהיום אין לאנשים סבלנות.
ולבני הנוער על אחת כמה וכמה.
הייתי מכינה בסדנה עוגת שוקולד איכותית וטובה, אבל - זמן האפייה שלה ארוך.
כ 40 דקות. יש גם את זמן ההכנה, ואחר כך את הקירור.
כמעט שעה.
גיליתי שאין לי את הזמן הזה אלא אם אני מביאה עוד תנור איתי. 

אלו המסקנות שגיליתי אחרי כ"כ הרבה סדנאות לנוער בחופש הגדול שהעברתי.

כמו שאני שומרת על דלת המקרר שלא תיפתח כדי שלא יכנס אוויר חם למקרר והפרלינים לא יהיו עשויים בתוך הזמן של הסדנה, כך אני שומרת גם על דלת התנור שלא תפתח ויכנס אוויר קר!
ויגרום לעוגיות להתקשות יתר על המידה. וככה מתוך הניסיון ירד מהפרק להכין בסדנה עוגת שוקולד.

  והנוער עצמו עומד ליד התנור ומביט איך העוגיות נאפות, מתחילות לתפוח וגם להיסדק. הם רואים את התוצאות קורות ממש מול עיניהם.

אני משגיחה שאף אחד לא יקבל כוויה, ואני זו שמכניסה את התבניות לתנור וגם מוציאה אותן. מניחה מיד על הרצפה הקרה על מנת שהתבנית תתקרר לפני שהם יעופו על העוגיות. כשהם טועמים את העוגיות המוכנות הם מרגישים שהם יכולים לעבוד וגם ליצור בחומר.

ההרגשה הזו - המבטים של העיניים - בשביל זה אני נמצאת כאן. סדנאות לנוער בחופש הגדול. 

דרך החוויה של העבודה בחומר - בני הנוער מרגישים את העתיד נפתח - סדנאות העצמה לנוער

דווקא היום כששימת הדגש היא על האינדיבידואל - חשוב ליצור את החוויה של העבודה המשותפת - סדנאות חברתיות לנוער עם עבודה בחומר יוצרות חברותא.

אני נכנסת לסדנאות ואני רואה שכולם מחזיקים את הנייד ביד. אי אפשר לעבוד בחומר השוקולד ביד אחת. 

היום כולם טרומפלדור. 

דבר ראשון אני מבקשת את כולם להניח את הטלפון על שולחן שהוקצה לצורך זה. 

אני מסבירה שאם תתקבל שיחת טלפון הידיים שהיו מרוחות בשוקולד ימרחו את הטלפון, ואחר כך את השיער וזה לא יהיה נעים.

גם לא היה נעים לראות את אחד הטלפונים צונח לאיטו לתוך קערת השוקולד. 

ב"אמא שלי" זה קרה. 

כל אחד מהמשתתפים בתחילת הסדנה  היה עם הראש מוטה כלפי מטה והוא כותב, מתכתב, משחק בנייד. כל אחד לעצמו. 

ביקשתי להניח את הניידים, אפילו לשים אותם במרחק מה מהידיים.

סדנאות חברתיות לנוער . בחווייה המשותפת של סדנאות שוקולד אנחנו  ניצור את החברותא. את הכיף שלנו בחברת החברים שלנו להכיר מחדש את קבוצת החברים שלנו ו כאשר הידיים עובדות, אנחנו מדברים, מספרים סיפורים ומשתפים חוויות.

סדנאות חוויתיות לנוער - האם אפשר לאכול שוקולד בסכין? :) סדנאות שוקולד וסדנאות קרב סכינים

כשהייתי ילדה קטנה נהניתי ללקק את הסכין בלשון.

ואז קיבלתי צעקה מהדודה שלי שזה גם מסוכן וגם לא יפה.

מאז אני אני אוכלת מאוד יפה.

איך זה קשור? ב סדנאות חוויתיות לנוער אני רואה איך הנוער של היום משתמש בסכין ומזלג ואין לי דרך לשנות את האחיזה שלהם בסכינים. באחת מסדנאות ה שוקולד פשוט באתי בגישה אחרת. היום לכל הבנות יש ציפורניים עשויות בניה, לק ג'ל וכדומה. אז פשוט אמרתי "לא חבל" והראיתי איך מחזיקים את הסכין בצורה הרבה יותר נוחה להחזיק אבל שזה גם יותר בטיחותי וגם החיתוך הרבה יותר קל. וגם שומר על הציפורניים.

בסדנאות חוויתיות לנוער אני מביאה גם ארוחה קלה על מנת לדלל את הסוכר בדם. הם אוכלים כל כך הרבה שוקולד וסוכר שזה פשוט מתבקש. בארוחה יש לנו ירקות על מנת להכין פלחי ירקות או סלט. כאן יש את סגנון האחזקה של הסכין.

הנערים נכנסו לחדר. אני כבר הייתי שם וחיכיתי.

תבינו חופש גדול. הבנים נכנסו מיוזעים אחרי משחק כדורגל. צעקות , ריבים, "בלגן" שלם. 

איך אומרים על החומוס: עושים באהבה או לא עושים בכלל. 

ו שוקולד? בשוקולד עובדים בנחת. לאט לאט. יש לו את החוקים שלו. לשוקולד. אם אנחנו רוצים תוצאות משביעות רצון אני צריכה להוריד ולנטרל את המתחים רגע קודם. כשהם נכנסים אני שולחת אותם ליטול ידיים.

בחזרתם אני מלבישה אותם בסינרים. ככה אני יוצרת את ההרגשה ואת התחושה שהם במקום אחר. לא בחדר במתנ"ס. אלא במטבח. 

גם לעבודה במטבח יש חוקים. צריכה להיות רגיעה. לא עבודה פראית אלא איזה שקט נפשי. 

נגמרו הימים שהשף היה צועק על הטבחים שלו וגם מעיף מחבתות רותחות אם משהו לא היה מוצא בעיניו, או שלא היה לשביעות רצונו. על אחת כמה וכמה עם בני נוער.

בחדר במתנ"ס יש פלטה חשמלית ועליה סיר עם מים רותחים ועליו קערה מלאה בשוקולד. (הנה הסברתי מה הוא ה בן מארי..). השוקולד עצמו מגיע לדרגת חום שפתיים 37 מעלות. אבל המים כל הזמן ברתיחה. אני תמיד מזהירה את המשתתפים שיש לי ביטוח צד ג' - אבל אני מעדיפה שלא להשתמש בו.

עכשיו כשהם לבושים בסינרים וגם הידיים והפנים רחוצות הם מתפנים להביט בשולחן המרכזי שנמצא במרכז החדר.

קערות עם אבקת סוכר, צלחת מרכזית עם כל מיני סוגים של "במבליקים" (סוכריות צבעוניות, גומי לסוגיו..) מטבעות של שוקולד וגם קערות עם בצק שוקולד, מרשמלו ופירות, ביצים, חמאה וקמח..

יה, איזה כיף. מה זה? מה עושים? 

איזו הפתעה. הצלחתי.חילצתי מהם את הצעקה הזו של ה"וואו". . סדנאות חוויתיות לנוער מייצרים  את הצעקה הזו- כשהם מציצים בשולחן שנמצא לפניהם.

סדנאות לנוער הזמן עכשיו! - מה הנוער מחפש היום? חוויות חדשות, הוא הרי מכיר ויודע (או לפחות חושב כך) הכל

ומה בעצם הנוער רוצה? מה מעניין אותו? סדנאות לנוער, כאן ועכשיו. במיוחד היום אחרי שעברנו את הגל הרביעי. המצב שלנו כחברה לא מזהיר. אם חשבנו בהתחלה שהקורונה עשתה לנו רק טוב, יצאנו מ"אני" רק מה שטוב לי, מה שבא לי, מה שאני רוצה, ואולי חזרנו קצת ל"אנחנו" אבל לא כך.

חזרנו להיות מה שהיינו קודם ויותר מזה. ההתנהגות של בני הנוער "בעייתית" במיוחד. הם מדברים בצורה נוראית אחד לשני, הם הרבה יותר קצרים במזג שלהם.

יש נייר עמדה שנוצר על ידי המועצה לשלום הילד. הם ראיינו ילדים/ בני נוער על מצבם בתקופת הקורונה. הילדים שיתפו פעולה ואמרו שהשעמום היה חזק מהם, היה משעמם, בזבוז זמן, פחד, דאגה, געגוע לחברים . במענה לשאלות זה מה שהם אמרו: " מרבית בני ובנות הנוער )כ-%82 )סברו, כי הצרכים של הילדים והנוער בקבלת החלטות בנושא משבר הקורונה לא זכו להתייחסות משמעותית דיה. קרוב למחצית בני ובנות הנוער )כ-%46 )ציינו כי ההתייחסות לצרכים של נוער הינה מועטה ביותר, או לא קיימת כלל".

זה הזמן לסדנאות לנוער. צריך לתת מענה יותר לבני הנוער . 

בסדנאות לנוער הם יוכלו לפרוק את אשר על ליבם. זו הרי לא כיתת לימוד אף שאני מלמדת, מלמדת שוקולד.

אבל אין כאן ישיבה מסודרת מסביב לשולחנות, אלא סוג של בלאגן.
בלגן ש מאורגן היטב על ידי.
הם מסתובבים מסביב לשולחן העבודה, ולא יושבים.
הם באו לעבוד. בשוקולד. 

בסדנאות לנוער הם עצמם עובדים ויוצרים תוצרי שוקולד. הם מדברים תוך כדי, נפתחים ומשתפים בחיי היומיום שלהם. צוחקים, מספרים בדיחות ואם לא אז אני מספרת את הבדיחות, חלק גדול ממה שהם אומרים אני לא כל כך מבינה. הם מדברים מהר ובסלנג. אני לא מפריעה להם. כי כאן המקום להתפרק ולפרוק. אני זאת שמאפשרת לכולם להימרח בשוקולד ובסוף הסדנה הם נראים כמו אינדיאנים.

והכי חשוב - ההרגשה שלהם כשיצאו מהסדנה - תהיה חוויה חדשה של יכולת והכרה ביכולותיהם אף שהם בני נוער.

התוצרים שלהם יהיו יצירתיים, יפים, טעימים ומשובחים - באחריות. 

סדנאות לנוער או סדנאות חוויתיות לנוער - לעניות דעתי, יכולות להוסיף לביטחון העצמי של בני הנוער וחוויית ההצלחה שלהם בעצמם.