סדנת שוקולד כשרה למהדרין של עירית ברנשטיין

סדנת שוקולד זוגית כשרה וכל הסדנאות שאני מנחה זה הכלי שדרכו אני עוזרת לאנשים לעשות שינוי בחיים.

עבדתי הרבה שנים במשטרת ישראל. 47807/3 זה היה המספר אישי שלי. לא מזמן דיברתי עם חברים שהיו איתי בקורס סמלי חקירות. 

החלפת סיפורים, שאני קוראת להם "הפסטיבל של מספרי הסיפורים". לכל אחד מאיתנו יש סיפורים, וזיכרונות מהחקירות במשטרה.

לכל אחד מאיתנו היה תחום חקירות שבו התמקצע. אני לא משתפת כמה היו תיקים מדהימים וכמה תפוחי אדמה הייתי אוכלת עד שנפל תיק כזה. יום אחד קמתי ועזבתי את המשטרה. איזה מזל היה לי - היום זה כבר לא אותו הדבר. עשיתי כל מיני עבודות שאין עליהן שום דבר לכתוב. 

אני הולכת לספר פה את הסיפור האישי שלי.

אם בא לך כבר עכשיו לדלג לאחת הסדנאות הנה הלינקים אליהן:

סדנאות זוגיות ליום הולדת

סדנאות לקבוצות

סדנאות חווייתיות לנוער

סדנה זוגית רומנטית לחיזוק הקשר

סדנת גיבוש למנהלים

סדנה זוגית חוויתית

סדנת שוקולד זוגית כשרה

אז איך מחוקרת משטרה הפכתי למנחת סדנת שוקולד זוגית כשרה, סדנאות לנערים, לקבוצות??! בואו תשמעו.

כן, כשהייתי חוקרת לא חלמתי שאנחה סדנת שוקולד כשרה למהדרין כקריירה.

וככה התגלגלתי לזה.

אז יום אחד קמתי ועזבתי את המשטרה.

אבל - פתאום הפכתי למובטלת או כמעט מבוטלת. הייתי קמה בבוקר שולחת את הילדים לגן ובית הספר ובודקת עם עצמי מה אני עושה בשארית חיי.

יום אחד בדקתי עם משרד התעסוקה מה הם יכולים לתת לי. ההזמנה הייתה למכללת הדסה בירושלים לקורס טבחות או קונדיטוריה.

היו מוכנים להמשיך ולשלם דמי בטלה ושולחים אותי ללימודים.

נכנסתי לראיון האישי במכללת הדסה. נכנסתי ומולי היה שולחן המרצים ודסק הקבלה. הנחתי את התיק ולא התיישבתי מולם. הייתי מאוד קרובה אליהם ונשאלתי הרבה שאלות. אז למה לא טבחות? התשובה היתה מוכנה לי על קצה הלשון. אני אוהבת להכין את הפתיחה של הארוחה ואת הסיום. בפתיחה זה לחם, לחמיות פוקצ'ות ובסיום את כל העוגות והעוגיות.

בסוד שכבר לא סוד אני מספרת שעד היום אני לא יודעת לבשל בשר. הילדים שלי גדלו יפה מאוד על שניצל עם אורז, שניצל עם פירה, שניצל עם צ'יפס, שניצל עם פתיתים. אה שניצל עם פיג'מה או בלי. אה, הפיג'מה - זה הכיסוי של פירורי לחם וביצה. .

התקבלתי ללימודי הקונדיטוריה ועברתי שנה מיוחדת מלמדת ובסוף קיבלתי את התעודה ופתחתי את הקונדיטוריה. ואפילו אז עוד לא דמיינתי שאהפוך למנחת סדנת שוקולד כשרה  למהדרין.

אני תמיד זוכרת את התקבול הראשון , בסוף החודש הראשון. 679 שקלים. ואותם הפקדתי לבנק. ההרגשה הזו - אין לי איך לתאר , להסביר. עובדת קשה, עבודה פיזית קשה. לסחוב, להרים ולגרור ובסוף למכור. אין מילים. 

אני תמיד זוכרת את התקבול הראשון , בסוף החודש הראשון. 679 שקלים. ואותם הפקדתי לבנק. ההרגשה הזו - אין לי איך לתאר , להסביר. עובדת קשה, עבודה פיזית קשה. לסחוב, להרים ולגרור ובסוף למכור. אין מילים. 

כשאנחנו עובדים בשוקולד - המוח משוחרר וגם הפה. אני לא מתכוונת שלא תוכלו, תזללו כל מה שמונח על השולחן. אני מדברת וגורמת גם לכם לדבר, לענות על השאלות שלי. בדרך כלל אנשים מגיעים אל סדנת שוקולד כשרה למהדרין לאו דווקא כי הם דתיים, אלא בגלל שזה חומר הגלם, השוקולד איתו אני עובדת.

הרעיון שלא לרוץ כל פעם ולקנות שוקולד. אני עובדת עם אותם הספקים ועם אותו שוקולד כבר שנים. בסדנה שלי כולם עומדים. לא בשביל לעשות התעמלות אלא כי יותר קל ויותר ממרכז את החשיבה בתוך כדי העבודה. העבודה מסביב לשולחן יוצרת תקשורת אחרת. תקשורת מקדמת ויוצרת קשר מסוג אחר. אני יכולה לספר ולשתף איך היה בחיי ואיך הגעתי לעשות את העבודה הזו. 

אנו מדברים את החיים ולא על החיים. כאן השוני. 

כשאנחנו מדברים על -  אנחנו מדברים מה שיכול היה להיות, על מה חשבנו, על מה חלמנו ועוד חלומות שלא היו יכולים להפוף למציאות. כשאנחנו מדברים את החיים זה כאן ועכשיו. כאן אני משתפת איך הפכתי את החיים שלי למשהו אחר לגמרי מחוקרת למנחת סדנת שוקולד כשרה. אני אוהבת לארח אנשים. תמיד אהבתי. להכין את הארוחה,ובמיוחד את הקינוח. 

ומה אתם? ממה אתם מתפרנסים? ממה אתם נהנים הכי בחיים.

תיכף נדבר גם על איך הופכים תחביב למקצוע. כי אולי גם אתם רוצים להיות סדנת שוקולד כשרה למהדרין.

מה אני עושה בחיי,
שוקולטרית שמעבירה אנשים שינוי דרך סדנת שוקולד כשרה

כנסו להזמין סדנה בביתכם:

סדנת שוקולד כשרה למהדרין

סדנת גיבוש למנהלים

סדנה זוגית חוויתית

אז מאישה של שניצל ואורז, הפכתי שוקולטיירית.

7 שנים עבדתי כמו "חמור" לא להיות חמור האידיוט ואולי כן. כי לא היו לי עוזרים. אבל הכנתי לחם, חלות עוגות מכל הסוגים: בחושות, מוקצפות וגם עוגות ראווה. כל ההזמנות שיכולות היו להיות. להעלות על הדעת. חלות מקמח מלא עם אגוזים, חלות עם צימוקים, רק חלות בלי כלום.

כל סוגי הקמחים, לא נשארתי עם כלום. בצק שמרים לכל סוגי רוגלך, גביניות, עם שוקולד, עם טחינה מתוקה, שושנים כמו שלמדתי בקיבוץ עם קצף ביצים. המון פיתויים. ותענוג לראות את האנשים קונים. ואז קיבלתי פניה להנחות ערב של יומולדת לאחת הבנות אצלינו בישוב. משהו של שוקולד. חיפשתי ומצאתי 2 מתכונים לעבודה עם הבנות. כל השאר זו היסטוריה של 20 שנה.

כל הקונדיטוריה שלי כשרה למהדרין (הרב אלחנן בינון העניק את תעודת הכשרות הראשונה), אז גם כשקיבלתי את המטבע שחסרה בחיים, להנחות סדנאות : ) בניתי סדנת שוקולד כשרה למהדרין.

לגברת אליענה פסנטין שהזמינה אותי באותו הערב יש חברה שהזמינה אותי אחרי ששמעה חוות דעת עלי. עידית שכטר פייל. עידית כותבת על ארץ ישראל, ומוציאה ספרים. עידית הזמינה אותי לסדנה משפחתית כשהמשפחה גמרה לבנות את הבית שלהם.

הנחיתי את הסדנה וראיתי את הדינמיקה המשפחתית שם. ישבתי איתם ונהנתי מכל רגע. זו הייתה סדנת שוקולד כשרה למהדרין הראשונה שממנה כל כך נהניתי. אחרי  זה  היא הודיעה לי שתכניס אותי לאחד מהספרים הראשונים שלה. "ספר הרעיונות הגדול". בספר הזה היו המון רעיונות. וגם אותי היא הכניסה לספר הזה. אפשר לומר שהכל היסטוריה.

כך הגיעו אלי אנשים, מכל מיני מקומות בארץ. ככה התאהבתי בסדנאות, במפגשים עם האנשים שנמצאים אצלי בסדנה. את כל סוגי האנשים פגשתי. כל מיני מקומות בארץ : בנקים, סוכני ביטוח, חברות הייטק, וגם מטפלות וגננות, בתי ספר, רק צוות המורים, באשדוד מצאתי שבכל בית ספר יש כיתת מחוננים - אז גם לשם הגעתי. חיילים, טייסים - אה אחת הסדנאות שכתבתי עליהם היא סדנת "קרב סכינים".

בואו נעשה חשבון: בכל סדנת שוקולד כשרה למהדרין נמצאים משהו כמו 10 משתתפים. אפשר יותר. בכל שבוע היו לי משהו כמו 3 סדנאות. עם כמה אנשים נפגשתי כבר? אנחנו כבר אחרי 20 שנה. 

אין לי מושג.

בואו נדבר על סדנת שוקולד כשרה למהדרין אצלכם 054-7825-631 עירית ברנשטיין.

איך הופכים תחביב למקצוע? הנה מה שאני עשיתי בשביל להפוך למנחת סדנת שוקולד כשרה. מה מתאים לך? מה אתה רוצה? והאם זה מתאים לי להפוך תחביב למקצוע?

אז הנה מה שעשיתי כדי להפוך סדנת שוקולד כשרה, שהיה תחביב למקצוע.

אז התחביב שלי הפך למקצוע. מקצוע לחיים מלאי משמעות. זה הכי טוב ונכון. אני צריכה שיהיה לי הדרייב הזה. אותו משהו שיגרום לי לקום מהמיטה בבוקר עם חיוך ולחשוב מה אני בעצם עושה היום? כל ערב הייתי מכינה רשימה ומניחה אותה ליד המיטה. עם עט או עיפרון. ולפעמים עד היום אני מתעוררת ואת הדבר האחרון שאני זוכרת אני מיד רושמת. לעיתים זה כתב לא מובן. אבל לי כן. זה מעלה את הזיכרון.

הרעיון, הדבר הזה שאיתו אפשר לקום בבוקר ולבצע.

סדנת שוקולד כשרה למהדרין - זה משהו שנולד במשך 5 שנים. כשכל פעם היו דברים אחרים. להגיע ולהגיש קייטרינג לכל האירועים שלהם. לבחירתו של ראש המועצה, לברית של הבן למשפחה מאושרת. 5 שנים של עבודה קשה והרעיון שלא משחרר אותי להגיע ולהנחות סדנת שוקולד כשרה. כל הזמן הרהרתי איך לגרום לכולם להיות פעילים, איך הכי נכון לעשות את ההנחיה. מה הם יעשו.

והמחשבה מה אני עושה שם? זה נכון? האם זה מספק בכל סדנת שוקולד כשרה? הייתי מגיעה למסיבת רווקות, רווקות של שוקולד. לא מוציאה מילה מהפה. שומעת ומקשיבה לבנות. ואחרי שיש לי שולחן ערוך וריח של שוקולד אני מזמינה אותן לשבת. את כל הבנות אני מבקשת לספר מי הן ומתחילה לשאול שאלות, לא של חוקרת משטרה אלא באמת לצורך ההיכרות וגם מתן הכיוון בחיים. בסוף הערב הן באות עם דמעות בעיניים ואומרות תודה. על הדרך, על פילוס הדרך ולמה.

ולמה ללמוד עוד. כי בנאדם צריך להתפתח, זה מסלול ההתפתחות האישית. למדתי ייעוץ זוגי ואז יכולתי לפתוח סדנת שוקולד זוגית כשרה

הקורס היה בשנת 2008. אני זוכרת הכל. את התעודה שמתי במגירה. לקחתי מהקורס רק את החשוב בפגישה עם האנשים. את זה אני מיישמת במפגשי השוקולד שלי. את ההזדמנויות לפגוש אנשים אני יוצרת לעצמי בסדנת צוותים לעובדים, סדנאות לנערים ונערות וגם סדנת שוקולד זוגית כשרה.

אני לא שולחת ללמוד אלא מה אתם עושים עם זה בבית. אני לא שואלת על מצב כלכלי, זה לא שייך לסדנת השוקולד אלא מי אתם ואיך אתם חיים.
 

ובהמשך הכרתי את ד"ר אורית ארבל ואצלה למדתי ויש לי תעודה של יועצת זוגית ומגשרת. בסדר, גם את התעודה הזו הייתי צריכה לתלות במקום בולט ולא לשים אותה במגירה. ומיוחד את הרעיון של יעוץ זוגי אני מיישמת עם הלקוח אצלי על שולחן השוקולד. 

כאן אפשר להזמין סדנת שוקולד זוגית כשרה.

מה כתבו עלי? סיפורי הצלחה על סדנת שוקולד כשרה במרכז

אני מגיעה להמון מקומות. שהזמינו אותי ואני לא שוכחת. סדנת שוקולד כשרה במרכז, בצפון ובכל הארץ.

חלק אני מפרסמת וחלק אני ממש לא זוכרת. יש מקומות שחזרתי אליהם לכל המחלקות. הייתי בבנק לאומי 4 פעמים באותו המקום. לכל המחלקות. אני לא זוכרת מי או מה היו המחלקות אבל זה היה בצפון ליד נשר. בכביש הראשי ליד "הינומה" שזה אולם חתונות. הסדנה הראשונה הייתה מפלה. חלק מהאנשים ישבו בצד- התבדחו, סיפרו כל מיני סיפורים, ניגשתי אליהם וניסיתי להבין למה הם לא משתתפים בסדנה: לא מעניין, לא בשבילנו ועוד כהנה. אני העברתי את זה לידי.

למחרת קיבלתי שטיפה רצינית מחברת הפקת אירועים. היה גרוע, יש לך היום אותו הדבר למחלקה אחרת, תשתדלי יותר כי סגרנו כבר 4 פעמים. לא הבנתי למה זה יצא ככה.

אבל, הגעתי והנחיתי סדנת שוקולד נוספת באותו המקום למחלקה אחרת. למחרת התגובה הייתה "התנצלות" האנשים שישבו בצד הפריעו לחלקה הראשונה והסדנת שוקולד שלי ממש מוצלחת עוד. בפעם השלישית הייתה לידי עובדת ניקיון. היא לא השתתפה באף סדנה אבל התייחסות שלה הייתה שונה לגמרי: איך את מגיעה כל כך מסודרת הכל אותו הדבר לכל הסדנאות. שאלתי אותה למה היא מתכוונת? סדנת שוקולד כשרה: האוטו מסודר אותו הדבר, השקילות שלך לשוקולד, הכל מסודר על השולחן כל כך יפה. כל יום שהיית כאן אני מעריצה אותך. ואז גם קיבלתי מכתב המלצה שאני לא זוכרת איפה שמתי אותו. כמה מהם נהנו מסדנת השוקולד הכשרה שלי. 

ואיפה אתם?

יש עוד סיפור על אוניברסיטת בר אילן, המחלקה ללימודי היהדות. פרופסור קימי הגיע עם מכנסיים קצרים, וכל היתר עם חליפות. פרופסור אחד לא יכול היה לעמוד. אנשים מבוגרים. הם חגגו את סוף השנה אצל המזכירה שלהם בקרית אונו.

בהתחלה זה היה בחשדנות מאוד גדולה - אני חילונית גמורה, נמצאת במכנסיים ולא בחצאית/ שמלה וכמובן בלי כיסוי ראש. התחלתי להניע לאט לאט ואז להתקדם ולהפעיל את כולם. בסוף כשהם יצאו מהסדנה ולכל אחד בונבוניירה להביא הביתה אני עמדתי בכניסה לבית ולחצתי ידיים לכל אחד מהם. כמו באירוע. נשארתי ללא מילים. חיוכים ותודה רבה ולמחרת קיבלתי מכתב תודה מפרופסור קימי.

וגם 3 סיפורי כשלונות על סדנת שוקולד כשרה במרכז

עבדתי 3 שנים דרך חברת הפקת אירועים. לא משנה השם. החברה שכרה חדר במקום לקיום סדנת שוקולד כשרה במרכז. קבע לי שעה ואני הגעתי והתחלתי לפרוק את השקים שלי. זה היה חדר קטן מאוד שיכול להכיל בתוכה 20 איש בצמצום.

היה שם שולחן מזוודה אחת. על השולחן שכבה בחורה. על הבטן. על הגב היו מחטים ולידה עמד גבר מזוקן לבוש בחלוק לבן. הוא הסביר שהוא עוד לא סיים את הטיפול. זה יקח עוד 10 דקות.

הדלת לחדר נשארה סגורה.בתוך 10 הדקות הללו הגיע אוטובוס ממנו נשפכו 35 משתתפי הסדנה בקולות צחוק. באותו הרגע נעשיתי חולה. אין לי מילים לספר על הפחד שלי. האף התחיל ליזול לי והאי נוחות מכל הסיפור השתלט עלי. לא ידעתי ממי לבקש עזרה מינימלית.

בחברה כמובן שלא ענו לשיחה ונותרתי לבד בניסיון נואש להביא אותם למצב שהם נהנים מסדנת השוקולד שלי. אחרי שעה הם ברחו, נסעו לחפש משהו לאכול וגם לכתוב לחברה שלא יעבדו איתם יותר.

יש עוד סיפור על אותה המלצה של החברה הזו. ההזמנה היתה מאחת מחברות ההיטק של סדנת שוקולד כשרה במרכז. עבדו מאוד יפה אבל לא סיימתי את הסדנה כמו שצריך לעשות תמיד.

תודההרבה על השתתפותכם, עשינו, הכנו, שמחה שנהניתם מסדנת השוקולד הכשרה במרכז שלי ועוד כהנה וכהנה. הייתי חייבת לגשת לשירותים. כשיצאתי המנהלת שאלה אותי אם זהו ואני אמרתי שכן.

חטפתי את הצעקות של החיים שלי. מה רק שעתיים? לא הבטיחו לי 3 שעות? ולמה לא סיימת את הסדנה כמו שצריך? אני זזתי אחורנית. מאחורי עמדה איזו בחורה והרגשתי שנוגעת לי בגב. ואז שמעתי מן פשששש. ואז היא אמרה - הוצאתי לך את הכל. הסתובבתי וראיתי אותה מנקה את הידיים שלה מהדבר שהיא הוציאה לי.

הכל היה שם מוזר. חשבתי לעצמי - הייתי עם סדנת שוקולד כשרה שלי - במרכז המכשפות?

2 סיפורים שמעולם לא חזרו על עצמן. בשום צורה, בשום אופן ואפילו אי אפשר להניח שהייתה תסבוכת כזאת בסדנת השוקולד הכשרה שלי במרכז. 

מה? לספר על עוד פדיחה?  

בטח. למה לא. התקשר אלי בחור דרך הפרסום שלי בפייסבוק שגר בדרום, במרחק של שעה וחצי מאריאל. דיבר איתי על סדנת שוקולד כשרה במרכז. הייתה שיחה קולחת. אני גם יועצת זוגית וגם עובדת ונותנת מרחב של הסיפור האישי בתוך כדי העבודה בשוקולד. אני יושבת מול הזוג כמו שמלמדים וכל מה שהם אומרים אני משמיעה לבן הזוג את מה שנאמר. ביום חמישי הייתי משוכנעת שהוא מדבר על סופ"ש הבא. לא סופ"ש הזה. לא ראיתי/ חשבתי אבל ממש לא. בהצעת המחיר כתבתי את התאריך. 4.10 בשעה 19:00 מיד בצאת השבת. אבל הוא התכוון לכך שהם נוסעים לטיול בצפון והם יגיעו בדרך חזרה. 

לא דיברנו יותר. במהלך השבת. בשעה 18:45 קיבלתי שיחת טלפון ממנו והוא שואל אותי באיזה מספר הבית. ואני בכלל בפיג'מה, רואה סרט ובלי שום קשר אני אומרת שמספר הבית הוא 79 והוא מסביר לי שיגיעו בעוד מספר דקות. ואני שואלת לאן? לסדנה שלנו. סדנת שוקולד כשרה במרכז, אצלך. לקח לי יותר משנייה אחת להבין שהם בדרך ויקח להם כ 10 דקות להגיע.  אני אומרת שאני לא מוכנה - חשבתי שזה בסופ"ש הבא כמו שסיכמנו. והוא מסביר לי שזו אי הבנה. אני לא מוכנה - והוא אומר נעזור לך. הייתי במרוצת הזמן. להתלבש, לוותר על מקלחת, לרדת לאוטו , להביא את הציוד, לרדת למחסן לראות מה חסר ואפילו בכפילות על מנת שיהיה הכל למעלה, ערוך על השולחן. לקפל את כל הכלים הפרטיים של הבית, במהירות על מנת שלא יתערבבו עם הכלים של הסדנאות, להרתיח מים בסיר - בן מארי, לעשות שקילות של השוקולד ל"וולקנו, סופלה שוקולד, להוריד את הפרחים ואת הכלים שעל השולחן בפינת האוכל, לקפל את המפה, לפתוח מפת ניילון שבת, לפזר את הכלים של הסדנה, להניח קערה על שוקולד על הבן מארי, להתחיל להתיך את השוקולד - ואז גיליתי שאני מזיעה משורשי השיער. הכל מהלחץ להספיק את הכל ברבע שעה לפני שהם מגיעים. דבר כזה עוד לא קרה לי. כם תמיד יש פעם ראשונה.

נכון. הצוות בכלל לא באריאל, יש להם אירוע בחדרה. 

אני לבד.

 סדנת שוקולד כשרה במרכז לבד.

וצריכה את הכל להספיק לעשות לפני שאני אפתח את הדלת בחיוך אמיתי וגם עם ריח השוקולד שממלא את כל הבית. 

אני צריכה לסדר את המקפיא לפורמות של השוקולד - הפרלינים. הפרלינים צריכים מכת קור על מנת שנוכל  להתקדם בעבודה. אבל במקפיא יש 3 עוגות עגולות לאירוע שיתנהל בהמשך השבוע וגם בשישי בבוקר, יומולדת ללקוחות שיגיעו ואנחנו ביחד נקשט את העוגות. איפה אני דוחפת את העוגות? אין מקום ואני מוציאה את העוגות למרפסת ומניחה נייר אפיה בצורה מסודרת בתוך המקפיא. 

לא התיישבנו. הם אחרי נסיעה מיודפת משהו כמו שעה וחצי. הצעתי קפה. הם לא שותים קפה, לא תה אלא רק מים. אני ממשיכה להזיע. כבר לא נוח לי . ואז מזגתי לעצמי כוס מים. התיישבתי ועשיתי לעצמי סוג של התרגעות. הכל מתחיל להיות מוכן. 

השוקולד מתחיל לפזר ריח של שוקולד. 

הכלים אומנם על השולחן אבל לא בצורה שתמיד היו מסודרים.

זכרתי להוציא מהמחסן את הקוקוטים. 3 קערות. שק זילוף. הוצאתי מהמקרר 5 ביצים.

יש לי לעשות שקילות. עוד מעט. 

התחלתי לשאול שאלות להיכרות. הצגתי להם את מייפל. הכלבה הכי מפורסמת בארץ

הכלבה שהצילה אותי. כשראתה שלא התעוררתי בבוקר. היא עשתה כזה רעש שאור הזמינה מד"א והתעוררתי בבילינסון בשעה 17 אחרי הצהרים. 

וגם מייפל מקבלת את פניהם. הסדנה לא הסתיימה כמקובל.

זה השוקולד, זה הטמפרור, והכנו פרלינים, וולקנו סופלה שוקולד וגם עוגיות "רעית אדמה". הסתיימה בשעה 22:00 . לוויתי אותם למכונית ואיחלתי להם נסיעה טובה. הם גרים בדרום, ממש. אשקלון. ואני שתיתי בשעה 23:00 בערך עוד כוס קפה.

התחלתי להדיח את הכלים. 

אז הסדנה הזו שהתחילה כפדיחה.  אה מה הפדיחה שהייתי בשנטי. לא חשבתי שקבעתי סדנה לעוד רבע שעה ובכלל לא הייתי מוכנה. 

ניסיון של 22 שנים מוכיחה את עצמה גם בלי הצוות המיומן שלי. אני אשמע מהם איך היה להם איתי ועם השוקולד. היא ביקשה שלא אעשה וידאו אלא רק צילום. אז כבר מוסיפה לכתבה את התמונות. 

זו  התגובה שלו: "היינו בסדנא של עירית להכנת שוקולד התחיל כפדיחה שהייתה אי הבנה של הלוח זמנים והמשיך בצורה הכי טובה שיש היה מהנה  מגבש וטעים" - דביר לוין, לקוח של  סדנת שוקולד כשרה למהדרין

מוכנים להזמין סדנת שוקולד כשרה במרכז אצלכם? יאללה 054-7825-631 עירית ברנשטיין.